האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
חמישי, 21 ינואר 2010 13:10

המאבק הפוליטי בישראל

המאבק הפוליטי בישראל

המו"מ עם הפלסטינים בקיפאון, ונשיא הרשות הפלסטינית מאיים לפרוש. הערוץ הסורי תקוע. עם זאת, ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, מכריז על רצונו ויכולתו להשיג שלום עם הפלסטינים, אך נמנע מהצגת מתווה להסדר, מעבר לקריאותיו לחידוש המו"מ ותביעותיו לפירוז המדינה הפלסטינית והכרתה בישראל כבמדינה יהודית. בהירתעו מזעזועים פוליטיים, נתניהו דחה את תביעת נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להקפאת ההתנחלויות. עמיתיו של נתניהו במערכת הפוליטית, בקואליציה ובאופוזיציה, נמנעו כמוהו מלהציג יוזמה מדינית, בנימוק השחוק ש"אין פרטנר". עד שבא ח"כ שאול מופז מקדימה, והציג תוכנית להקמת מדינה פלסטינית, ששטחה יתבסס בהדרגה על "רוב שטחי 1967".

תוכנית מופז אינה מושלמת. ישימותה מוטלת בספק, וקשה לזהות בן שיח פלסטיני שיכיר בריבונות ישראל על אריאל ומעלה אדומים בתחילת המו"מ, כהצעת מופז. אך הפרטים חשובים פחות מעצם היוזמה, שמאתגרת את נתניהו וממשלתו. כך עשה יוסי ביילין, כשהציג את יוזמת ז'נווה כמתכון לשבירת הקיפאון המדיני בתקופת אריאל שרון. יוזמת ז'נווה היתה מהגורמים שהניעו את שרון להכריז על ההתנתקות מעזה. תוכנית מופז, בשילוב עם הלחץ האמריקני, כך מקווים גורמים בישראל, יכולים למלא תפקיד דומה בעידן נתניהו, ולדחוק בו שייצא מהשיתוק ויציג יוזמה לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.

חלק מההצעות של מופז היו מצחיקות, ואף מנהיג פלסטיני לא ידון עם ישראל ועם המתווכים הבינלאומיים בהקמת מדינה באזור קטן יחסית, כ- 60% מאדמות השטחים הכבושים. הנסיגה מהצעות ישראליות קודמות היא ברורה. הדוברים הפלסטינים, כולל איש חמאס פאוזי ברהום, כבר דחו את ההצעה בבוז. הם הבינו היטב שאם יסכימו למדינונת כזו, זה יהיה כל מה שיקבלו עד דור אחרון.

מופז היה הסמן הימני של "קדימה" ושל הפוליטיקה הישראלית בכלל, ובמקרים רבים הביע את אכזבתו על כך שלא חברה לליכוד. אבל האיש הנפיק תוכנית שכמה מעיקריה נשמעים כאילו הם דברי איש שמאל ישראלי מושפע. כבר היו דברים כאלה, ושמענו כבר דברים בלתי צפויים מנִצים טורפים, שהם שמבקשים להתמודד עם המציאות החדשה שנוצרה באזור ובעולם מאז הסכמי אוסלו משנת 1993. הכורח לנסות לתפוס מקום טוב באמצע הוא גם אלקטורלי פנימי ישראלי וגם דיפלומטי חיצוני.

מסיבה זו תמך בנימין נתניהו בהסכמי אוסלו לקראת הבחירות בשנת 1996 כיוון שהוא הבין שבלי המטרייה של אוסלו אין לו שום סיכוי להיבחר, ושגם אם יעלה בדרך נס לשלטון לא יוכל לתמרן בזירה הבינלאומית או כלפי ארצות-הברית אלא אם כן יקבל על עצמו את הסכמי השלום ואת ההכרה ההדדית שעמדה בבסיסם. ביבי חרק שיניים והחל להישבע בשם אוסלו וכך פתר את הסתירה שבין הנטייה לימין לבין התמיכה באוסלו בציבור הישראלי.

כל המאבק הפוליטי בישראל מתמצה כיום בניסיונות של הימין המתנחל ושל ידידיו הדתיים והחילוניים לסחוב את השמיכה הפוליטית ימינה ממנהיגי המרכז הלאומני, שרוצים אותה לעצמם, באמצע. רק הבנה עמוקה של התהליך הזה תסייע לפענח את התפתחויות הפוליטיות בישראל, ולחזות גם תהליכים עתידיים.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן