האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
ראשון, 16 ינואר 2011 12:28

דגן גונב לנתניהו את המלחמה

דגן גונב לנתניהו את המלחמה
על אף מצב הרוח המרומם שנתניהו מנסה לשדר, המצב בישראל במלה אחת: רע. בשתי מלים: רע מאוד. חוץ מהכלכלה, ישראל על סף קריסת מערכות במישור המדיני והערכי. או כהגדרתו של אהוד יערי: פריצות הדרך בישראל הן בעיקר לתוך המבוי הסתום.

ההכרה של מדינות דרום אמריקאיות במדינה הפלסטינית העתידה עלולה להתפשט ככתם דיו על נייר סופג. מדינות דרום אמריקה היו בין הראשונות שהכירו בישראל ב-1948, אך הכרה זו באה אחרי שהאו"ם הכריז על הקמת המדינה. "הכרה" במדינה שאינה קיימת עלולה ליצור מצבים שאין לישראלים סיבה לייחל להם. נתניהו חסר את היצירתיות המנהיגותית ליזום את קידום השלום. כפוליטיקאי הממוקד בעצמו הוא סופר את השנים שנותרו לו עד סוף כהונתו. הוא ממזמז את המו"מ עם הפלסטינים ומתמקד באיום הגרעיני האיראני.

מערכת הבחירות למי שזוכר מוקדה בלוח שעונים, ליצירת השוואה בין עליית הנאציזם לבין היום שבו יהיה לאיראן נשק גרעיני. מאז הוא קוצב זמן או מעין אולטימטום לעולם: אם אמריקה לא תפעל ישראל תכה את איראן. ממשל אובמה לא אוהב את התראותיו ורואה בהן הסחת דעת מהצורך לעשות את הוויתורים הנדרשים ממנו למען הסדר עם הפלסטינים.

כשהנשיא בוש הבן פלש לעיראק על בסיס ידיעות מוטעות שבידי סדאם חוסיין נשק להשמדה המונית, הוא נשען לא מעט על מידע מישראל. הממשל לא אוהב את העובדה שהיא דוחקת לפעולה צבאית ורואה בה תירוץ לאי התקדמות בנושא הפלסטיני. לא במקרה סגן הנשיא האמריקאי האיץ בנתניהו להוריד את הטון.

בניהול מדינה אין ואקום. חוסר התבונה של גולדה מאיר הוליד מלחמה. האינתיפאדה הראשונה פרצה בגלל סרבנותו של יצחק שמיר. השנייה - בגלל כישלון ברק בתוכנית הבוסר שהציע לערפאת בקמפ-דייוויד.

וכך, מצד אחד נתניהו לא מגלה טיפת יצירתיות בהשגת הסכם עם הפלסטינים ומהצד האחר הוא, ביחד עם ברק, משמיעים רמזים מצ'ואיסטיים שאם אמריקה לא תכה באיראן, אנחנו נכה. עצם המחשבה שישראל תהלום באיראן צריכה להעביר צמרמורת. גם אם אמריקה תפעיל כוח צבאי, העורף הישראלי יהיה מטרה למאות טילים. ובכל אסון שיקרה, ישראל גם תספוג וגם תואשם בהצתת המלחמה. ואם הישראלים לא שנואים ומוחרמים די עד כה,לא קשה לנחש לאילו תהומות יידרדר מצבה של ישראל.

והנה, בנקודה הזאת, הפתיע מאיר דגן באמירה שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית לפחות עד 2015. לא זה מה שישראל של נתניהו שידרה לאמריקה ולאזרחיה. נתניהו זעם על דברי האיש שאך כמה ימים קודם הרעיף עליו מחמאות וחיבק אותו בחמימות. הוא אף גער בו על כך שדבריו מחלישים את מאמצי ישראל להילחם בגרעין האיראני. בקריקטורה מבריקה של עמוס בידרמן ב"הארץ" תואר נתניהו כילד בגן שגנבו לו את הפצצה מהיד: כאילו דגן גנב לנתניהו את המלחמה. נתניהו כעס, משום שדגן העריך שסנקציות עדיפות על מתקפה ישראלית.

דגן הוא לא פוליטיקאי אלא מקצוען. אחרי שמונה שנים בתפקידו יש להערכתו המדינית משקל רציני. מה גם שיורשו במוסד, ראש השב"כ, הרמטכ"ל וקודקודים נוספים בצבא אינם ששים למתקפה צבאית על איראן.

מבחינתנו המחיר ידוע, אך כדאי להזכיר שמי שכבש את רמת הגולן לפני כ-30 שנה הוא שהחזיר את כל סיני תמורת שלום.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן