האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
חמישי, 21 ינואר 2010 13:06

כיבוש חדש?

כיבוש חדש?

ראשיתו של פרויקט הפרטת המחסומים בהחלטת הממשלה הישראלית בשנת 2003, אם כי יישומו החל בפועל בשנת 2006. במסגרת הפרויקט מתקיים מיקור חוץ (outsourcing) של תפקידי שמירה ובידוק במחסומים שעל קו התפר. התהליך המכונה "אזרוח המעברים" מתבצע ב-48 מחסומים המוגדרים כ"מחסום אחרון לפני כניסה לישראל", אף על פי שחלק ניכר מהם נמצא מעבר לקו הירוק, בדומה לתוואי חומת ההפרדה. את תהליך ההפרטה מובילה מנהלה ייחודית במשרד המלחמה השראלי שנקראת מנהלת המעברים. המנהלה הוקמה בספטמבר 2005 על-ידי שר המלחמה דאז שאול מופז.

משמעותו של מיקור החוץ היא שעובדים של חמש חברות שמירה פרטיות מחליפים את החיילים הישראלים בביצוע משימות הבידוק והאבטחה במחסום, כך שהשלטונות הישראליים אינם המעסיק הישיר של העובדים במחסום. על כל מחסום מפקד קצין ביטחון (קב"ט) שהוא עובד של שכיר של משרד המלחמה, והוא האחראי העליון בשטח להתנהלות המחסום. בנוסף למאבטחים הפרטיים ולאנשי מנהלת המעברים קיימת במעברים נוכחות של הצבא, המשטרה ורשות שדות התעופה, בהתאם למעבר.

סמכויות המאבטחים הפרטיים מוקנות להם על פי חוק "סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור מ-2005". החוק מסדיר פעולות של בידוק, חיפוש בגופם או בכליהם ועיכובם של אנשים החשודים ב"איום על בטחון הציבור", שעל פי חוק זה מותר לעשותן ללא צו בית משפט.

במקרה של הפרטת המחסומים, ההפרטה היא מהלך פחות מובן מאליו ממה שנדמה, וכי הרציונל המניע את התהליך הוא רציונל אידיאולוגי-ניהולי לא פחות - ואולי יותר - משהוא רציונל כלכלי מובהק. כאן ברקע תהדהד השאלה, מה קורה לממסד הישראלי כאשר בהתאם לאידיאולוגיה הניאו-ליברלית הוא מפריט את מנגנוניו הדכאניים ביותר, ומה קורה לכיבוש, כאשר ההיגיון שלו מתלכד עם ההיגיון של הקפיטליזם המאוחר.

תהליך הפרטת המחסומים מהווה חלק אחד, קטן יחסית בהיקפו, בתוך מערך הפרטת השירותים והייצור במערכת המלחמה הישראלית (הכוללים בין היתר מערכי אחסנה, הפצה ורכש לוגיסטי, אחזקת רכב, שירותי תדלוק, אבטחת מחנות ושירותי הדרכה). ראשיתו של המהלך רחב ההיקף הזה בוועדת סדן (1993), ועדה ממשלתית בראשותו של פרופ' ישראל סדן, אשר מונתה על ידי ראש הממשלה הישראלי שר הביטחון דאז, יצחק רבין. ביוני 1994, עם סיום עבודתה, המליצה הוועדה על כללי הקצאה של עבודות בין הצבא הישראלי לבין התעשיות הביטחוניות. כללים אלה נועדו "לאזן בין השמירה על יכולתו של הצבא לקיים מוכנות וכוננות של אמצעי הלחימה שהופקדו בידיו, לבין הצורך לקיים תחרות אל מול המשק האזרחי. במאי 1997, בהתבסס על המלצות ועדת סדן, פרסם משרד המלחמה הישראלי הוראה שעניינה "ביצוע עבודות על ידי הצבא בתחרות עם מפעלים אזרחיים.

כאן נשאלת השאלה: האם עוד ניתן לדבר היום על הכיבוש כפי שהכרנו אותו, או שמא לפנינו כיבוש חדש, שגם ההתנגדות אליו צריכה ללבוש צורות חדשות? התגובה היא ברורה לחלוטין: הכיבוש לא משתנה אפילו אם הוא יחליף צורה. וזכותו של כל עם תחת הכיבוש, ובכלל זה העם הפלסטיני, להתקוממם נגד הכיבוש בכל צורותיו.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן