האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
חמישי, 14 ינואר 2010 09:47

גאידמק..החלום הכמוס של הישראלים

ארקדי גאידמק מהגר חדש מברית המועצות בתחילת שנות ה-70, שעזב את ישראל וחזר אליה כמיליונר שצבר הון מעסקים מסתוריים באפריקה וברוסיה. הוא השתוקק להשפעה בכל דרך: רכישת קבוצת הכדורגל בית"ר, הקמת תנועה חברתית, קניית חברות בורסאיות והתמודדות על ראשות עיר הקודש. ישראלים רואים שמפעלו הבולט ביותר, הקמת מחנה הפליטים בניצנים למפונים מצפון ישראל במלחמת לבנון, הציג אותו כחלופה לממשלה שכשלה. ועד מהרה הישראלים הציבו אותו בסקרים כמועמד לרשות הממשלה. אבל גאידמק כשל. מפעלי הצדקה שלו ושאיפותיו הפוליטיות לא הסירו מעליו את החשדות לעבירות פליליות חמורות, בצרפת ובישראל.

על פרשת גאידמק כתב גדעון לוי מאמר בעיתון "הארץ" בו אמר: התבוננו בארקדי גאידמק ותראו אותנו. דווקא המהגר הזה, שאת שפתנו לא דיבר ואת אורחותינו לא הכיר, שפרץ לכאן לשנים מעטות בלבד, שנראה כה זר ולא שייך, דווקא הוא השרוליק המעודכן שלנו, כדברי לוי.

גאידמק נידון בפאריס שלא בפניו לשש שנות מאסר, בעוון סחר בלתי חוקי בנשק. את עיקר הונו עשה ממלחמות אזרחים אכזריות באנגולה ובקונגו, שם חברו לעסקיו שניים מראשי המוסד לשעבר וקציני הצבא הישראלי בדימוס. אבל לא רק השותפות הישראלית המפוקפקת הזאת צובעת את גאידמק בצבעי כחול-לבן: כמותו גם ישראל המהוגנת היא יצואנית נשק ענקית, מהגדולות בעולם, שמוכרת את תוצרתה לכל המרבה במחיר, ללא הבדלי מוסר ומשטר.

גאידמק חשב שהוא יוכל לשטות בכולם, כל הזמן, אומר גדעון לוי. גם ישראל. נמרח את הכיבוש, נחפה על מה שקרה בעזה, נכסה על מה שקרה במלחמת לבנון, נבנה עוד ועוד התנחלויות, נוליך שולל את כולם, עד עולם. אלא שבדיוק כמו אצל גאידמק, זה לא עובד כל הזמן וגם לא עם כולם. העולם מתחיל לשאול שאלות ולאבד את סבלנותו, גם עם ישראל.

התאהבנו בו מיד, אומר לוי ושואל למה? כי הוא הגשים את מה שרובנו חולמים: כסף רב ומהיר, יהיו מקורותיו אשר יהיו, והפגנתו לעיני כל. יאכטה מכספי דמים באנגולה, וילה בקיסריה מעסקות מפוקפקות ברוסיה. מי לא חולם על זה? בארץ שבה רק הכוח והממון מדברים, גאידמק היה בן בית רצוי ומושא הערצה. גם את הפגנת העושר שלו אהבנו: הסגידה לבעלי הממון הפכה אצלנו מזמן לפולחן.

הוא הגשים עוד חלום כמוס של רבים: היתה לו אזרחות כפולה, ישראלית וצרפתית. בינינו, מי לא רוצה בעוד דרכון, שואל גדעון לוי? הוא גם שבה את לבנו במעשי הצדקה הראוותניים שלו. עיר אוהלים לגדות הירקון, עיר של פליטים בניצנים. כן, אנחנו אוהבים את המלכים שלנו, אבל רק לרגע. מוני פנאן, למשל, היה מלך אינסטנט כזה לאחר התאבדותו, 24 שעות של סגידה בתקשורת כאילו הסתלקה דמות מופת, מדינאי דגול או איש רוח משפיע, עד שהתבררה האמת.

גדעון לוי מסכם ואומר שקשה לחשוב על דמות שמייצגת נאמנה את שאיפותיהם הכמוסות של הישראלים ואת התנהלות החברה הישראלית, כמו העבריין הנמלט ממוסקווה. בית המשפט הצרפתי שם קץ לחלום ששמו גאידמק. החלום התנפץ והגיבור שלא מזמן הוזכר בסקרים כמועמד לראשות הממשלה, היה לעבריין נמלט.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן