האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
שבת, 21 נובמבר 2009 14:55

השואה בעזה

פרוש המלה שואה, במובנה המילולי העברי, "חורבן, הרס, כיליון, קטסטרופה, אסון קשה", זה לפי מילון אבן שושן, הוצאת קריית ספר 1979. היהודים ניסו לנכס אותה אך ורק לעצמם. אבל שואות שונות היו מנת חלקם של עמים אחרים, לאורך ההיסטוריה. אפילו בספר התנ"ך, שהיהודים מתגאים בו כתרומת העם היהודי לתרבות העולם הוא כולל גם את פרקי השמדת עמים בספר יהושע, ואין לדעת מה הייתה מידת ההשראה של ספר זה למעשי טבח נוראים.

יקצר לנו הזמן מלמנות את כל השואות, במובן של הרס וחורבן. רק המאה ה-20 הביאה שואות לרוב, מלבד "שואת היהודים": שואת העם בקמבודיה, בקונגו, שואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה, הנכבה הפלסטינית, שואת רואנדה, שואת הצוענים, ונסתפק בכך.

כאשר מדובר בהכחשת אסונות של עמים אחרים, שמה של ישראל לא נפקד. לפי דעתו של גדעון ספירו באתר הגדה השמאלית, ישראל מתכחשת לשואת העם הארמני, והכל למען חופן דולרים בדמות שיפוצי טנקים ומטוסים של הצבא הטורקי בתעשייה הצבאית הישראלית. ישראל תרגמה את הכחשת השואה הארמנית לכך וכך מיליוני דולרים והקריבה את הארמנים על מזבח האינטרסים הפוליטיים ביחסים עם טורקיה.

ישראל מתכחשת לאסון העם הפלסטיני, ולא מכירה באחריותה, גם לא החלקית. בנאומו של נתניהו באו"ם, היו מי שחיפשו בקדחתנות את המלה כיבוש, והיא לא הופיעה. ישראל מתכחשת להיותה מדינה כובשת המשליטה טרור על עם אחר. אזכור הנכבה במה שנקרא "יום העצמאות" של ישראל נתון לענישה על פי החוק הישראלי. החל מהשנה הבאה אסור לערבים הפלסטינים בתוך הקו הירוק להביע בפומבי עצב ב"יום העצמאות", שהוא יום אסונם, אם הם רוצים להימנע מצעדי תגמול של השלטון הישראלי.

השואות הגדולות מורכבות משואות קטנות יותר של המוני משפחות. את זה הישראלים יודעים היטב מהמבצע של מוסד יד ושם "לכל אדם יש שם". ביום הזיכרון לשואה קוראים הניצולים בטקסי זיכרון את שמות יקיריהם שנספו בשואה.

גם היהודים בכלל, והישראלים בפרט, צריכים להודות בשואת הפלסטינים במובן הקולקטיבי ובמובן המשפחתי והאישי. ומי שקרא מהם את הידיעה של עמירה הס ("הארץ", גיליון יום כיפור 27.9.2009) על גורלה של משפחת סמוני, ש-29 מבניה נהרגו במלחמת עזה האחרונה ייתכן וירגיש משהו ביחס לשואה הפלסטינית הנמשכת. 21 מבני המשפחה נהרגו לאחר שרוכזו על ידי צבא הפלישה הישראלי במבנה אחד. בין ההרוגים ילדים מגיל 14 ועד חצי שנה, אמא וארבעת בניה, (נותרו בחיים בעלה ובתה), זוג הורים ושני בניהם (נותרה בחיים הבת) וזוג הורים ושתיים מבנותיהם. לאחר מעשי ההרג כתבו החיילים הישראלים כתובות נאצה על הקירות ביניהן "ערבים צריכים למות". זו שואה קטנה של משפחה אחת.

השואה הפלסטינית הנמשכת בעזה אינה משביעה את אינסטקט ההרג של הישראלים ורבים מהם אומרים שהיה צריך לעשות את הדבר המתחייב ללא פחד מהעולם. היה צריך להפציץ את עזה הפצצות שטיח, להרוס אותה עד היסוד, לא להשאיר שם בית אחד על כנו. ולמי ששכח נזכיר לו את ליברמן שקרא לעשות בעזה כמו שעשו האמריקנים בהירושימה. והמבין יבין.

 

Add comment


Security code
Refresh