האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
חמישי, 21 ינואר 2010 13:05

ושיקפוץ העולם

ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת, אמר בשבוע שעבר כי הרשות הפלסטינית שוקלת לפנות למועצת הביטחון של האו"ם כדי שזו תכיר בקיומה של מדינה פלסטינית בגבולות 67', שבירתה אל-קודס. בראיון לעיתון הפלסטיני אל-איאם, אמר עריקאת כי הרשות השיגה את תמיכתן של מדינות ערב במהלך זה, וכי, ככל הנראה, גם רוסיה ומזכ"ל האו"ם, באן קי מון, יביעו תמיכה בצעד הפלסטיני. דבריו של עריקאת אינם הראשונים בנושא הנידון. למעשה זאת הפעם המיליון בערך שאיימו בכך מנהיגים פלסטינים, בעיקר בתנועת פתח, בעשור האחרון. ערפאת גם איים בכך ואף קיים בשנות השמונים.

גם הכרת האו"ם איננה חדשה, לא בריבונות המדינות השכנות, ולא בזאת הפלסטינית. למעשה, האו"ם הכיר במדינה הפלסטינית יחד עם היהודית, ומאז חלפו יותר משישים שנה, היהודית הוקמה מיד, ומדינה פלסטינית אַיִן. ההבדל הפעם, מקווים הפלסטינים, יהיה קשור בשינויים הפוליטיים בעולם. הם מקווים שהפעם יכירו מדינות העולם במדינתם שהוכרזה שוב, ויקבלו אותה כחברה מלאה באו"ם, ובאחת יהפכו ההתנחלויות, הגדר (שכמעט כולה עמוק בגדה המערבית), מתקני הצבא, גזל משאבי המים והטבע, והנוכחות באל-קודס - להפרת ריבונות של מדינה-החברה באו"ם.

האם ההכרזה על המדינה הפלסטינית ישים קץ לכיבוש הישראלי. התשובה אינה חיובית. ישראל כבר החזיקה בשטחים נרחבים של מספר מדינות ריבוניות החברות באו"ם משך עשרות שנים, ובחלקן עודנה מחזיקה. בדרום לבנון החזיקה מזה 19 שנים, בסיני של מצרים מזה כ-14 שנים, וברמה"ג של סוריה מזה כ-42 שנים, ועוד לא נגמר לה. זה גם לא עצר אותה מלבנות בהם התיישבויות יהודיות ולפגוע בזכויות של התושבים של המקום. כמובן שגם השטחים הפלסטינים זכו כמה פעמים להתייחסות של האו"ם וביה"ד הבינ"ל (החלטת החלוקה, 194, 242, 338 ועוד) ככאלה שאין לישראל כול זכות ריבונית בהן, על הגדה, הרצועה, או "מזרח אל-קודס".

באחרונה יצא אהוד ברק בהכרזה מדהימה: "אנחנו ערב החלטות מדיניות וחובתנו לתמוך בלב פתוח ביוזמה האמריקנית". מה שמעניין זה שהוא אמר את הדברים במעמד שבו הוא אישר בנייה של 500 יחידות דיור בהתנחלויות, על חשבון הפלסטינים. מה שנקרא אחד בפה ואחד בלב. בפה הוא תומך ב"כנות", ובלב הוא לא מפסיק את "ייהוד הארץ" ולו לרגע. ארה"ב שוב העלימה עין. כשיפסיק לשכנע תירוץ ה"גידול טבעי בגדה" (של היהודים כמובן) יבוא טריק אחר, כי אחרי הכול, לישראל יש מסורת ארוכה של טכניקות התמהמהות במו"מ, ובעצם המו"מ כולו הוא תירוץ המאפשר את המשך הכיבוש, ההתנחלויות והנישול. והרי גם בלי האישורים ובלי ברק, כבר הבנייה נמשכת.

אם האיום הפלסטיני ימומש, לא יהיה בכך כל חדש, וזה כנראה לא יביא לסיום הדיכוי, כי התפיסה הישראלית היא עיקשת: "נעשה מה שטוב לנו ושיקפוץ העולם". גם נחיתוֹת של מנהיגי העולם הן אמנם מביכות, אך זה עניין חולף, וישראל יכולה גם לנסות להכריז על אזור לחימה וכך למנוע כניסת מטוסים ודיפלומטים. במילים אחרות, אלא אם ישתנה המצב הפוליטי הגלובלי כלפי הסכסוך (בלי קשר להכרזה הפלסטינית), הרי שהמצב יישאר כמות שהוא.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן