האתר נפסק לעבוד. אנו עברנו ל- Parstoday hebrew
רביעי, 16 מאי 2012 11:20

נפגעי הכלכלה הדכאנית בישראל

נפגעי הכלכלה הדכאנית בישראל

גדעון לוי מלין על העובדה שלמחאה אבדו המנהיגים המוכרים. הוא מותח ביקורת על ההפגנה במוצאי שבת, מכיוון שהיא לא הובלה על ידי "האבות המייסדים", שהסתובבו בה לדבריו "כזרים במקום שהיה ביתם".

ראשית, כדאי לתקנו ולומר לו, אלה לא היו אבות מייסדים כי אם נשים מייסדות. ואז גם ראוי להזכיר ללוי שמחאה עממית כמו זו שמתפרצת עתה, מגיעה מעומקי הציבור. היא מגיעה לפני הכל משכונות מצוקה, ממחוסרי ומחוסרות דיור, מכאלה שמתמודדות עם עוני והפרטה. היא מגיעה קודם כל מאוכלוסיות מודרות ושקופות, ממנעד רחב של ציבורים שמאסו במנהיגים.

העובדה שעל הבמה בשבת עמדה ודיברה שורה ארוכה של פעילות ופעילים, דווקא היא שמעידה כי זה עתה החלה מחאה עממית, מחאה שבקדמתה חייבים להיות אלה שהם הנפגעות והנפגעים העיקריים של האפליה, הגזענות, השוביניזם והכלכלה הדכאנית. כי הפעם זו מחאה שמתעקשת על חיבור בין מאבקים, על הקשר בין גזענות ואפליה כלפי התקווה-לוינסקי-ג'סי-כהן-אל-עראקיב-צפת.

אין זה מפליא שההפגנות בשבת נולדו בשכונות. אכן, הגיעה העת להפנות את המבט הציבורי בדיוק אל אלה שמשלמות ומשלמים את המחיר הגבוה ביותר על הדרה והעפה החוצה ממה שהיה קודם לכן השיח הציבורי המרכזי. את הדומיננטיות הזאת אנו רוצות ורוצים לשנות, ולכן כל אחת ואחד מאתנו היא/הוא מנהיג. צר שדווקא לוי עושה שימוש בשפה כה הגמונית, וברגע שלא מצא את "האבות המייסדים" בקדמת הבמה, הוא הניח כי זו מחאה כאוטית, "מוזרה".

וזה הזמן להדגיש שאין בכך כדי להפחית חלילה בערכן של הדמויות הנפלאות שהובילו לפני שנה את המחאה החברתית. לעולם ארחש להן הערכה גדולה.

ואולם, הבינאריות שגדעון לוי תר אחריה ולא מצאה, היא בדיוק אותה בינאריות שיש להתקומם נגדה, גם אם מציאות המחאה עכשיו נראית לו כאוטית ולא סדורה. זאת מכיוון שדווקא הישראלים, אותם "אלמונים", כדבריו של לוי, שכורעים וקורסים תחת הון-און-ושלטון, לא מבקשים לעצמם מנהיגים. אנו רוצות ורוצים בעבורנו שטח בוער, מתמרד, סולידרי, שמתנהל ומתקיים בגובה עיניים, מסרב ליחסי כוח לִינֵאָרִיים, ומעניק הכרה לכל איש ואשה שצועקים יחד - די לנו בממשלה, די לנו בשיטה, כי לכל מגיעים חיים בכבוד, חיים עם קורת גג, פרנסה ראויה, חיים שבהם יש חירות ממחסור, מגזענות ואפליה.

כי זהו צדק חברתי עתה, וכשהישראלים מכריזות ומכריזים זאת, הכוונה היא יצירת שותפות עממית של ממש, שותפות שבה הכל צועדות וצועדים יחדיו - ערבים, יהודיות, מזרחים, יוצאות אתיופיה, מהגרי עבודה, פליטות, מחוסרי דיור, יושבות מאהלים, נפגעות אלימות מינית, נפגעי אלימות מִגְדָּרִית, אשכנזים, וכלם יחד מישירים מבט למעלה - אל אותם "מנהיגים" שממשיכים להפוך את חיי רובם לבלתי נסבלים.

Add comment


Security code
Refresh